איך אפשר להתקרב מי-נית אל בן הזוג דרך קרבה אל הגוף שלנו?

במבט חטוף, סקס שנעשה "למען שלום בית" אולי נראה כמו מחווה של אהבה. האמת היא שההפך הוא הנכון. הגוף לומד לא לסמוך על עצמו,

הרגע הזה מוכר לי מעוד ועוד שיחות עם גברים בזוגיות עם גברים. "משהו בי לא עובד", הם אומרים, "משהו בי לא בסדר".

להיות זה שרוצה יותר מיניות בזוגיות מביא איתו תסכול גדול. מה עושים איתו?

בהתחלה זה "לא בא לי" או "לא עכשיו" אתה לא ממש יודע להסביר את זה, אבל אין לך חשק. בא נדבר על הצד הלא מדובר של חשק מיני נמוך בזוגיות בין גברים

אתם זוג טוב: מתחשבים ומתקשרים, עד שזה מגיע למיטה. שם יש תסריט קבוע ותקוע. למה זה קורה?

מה הטעם במיניות אם צריך לדבר עליה כמו עוד מטלה? מה המשמעות אם היא לא פשוט קורית מעצמה?

על תשוקה מינית בזוגיות אחרי 33 שנה. האם זה אפשרי?

למה אנחנו מודדים את הערך שלנו לפי סטטוס זוגי?

למה דווקא ברגעים הכי מתוחים אנחנו אומרים את הדברים הכי גרועים? ואיך אפשר לשנות את זה?

האמת, כנראה שלא (לפחות על פי מה שידוע לנו). ובכל זאת, יש משהו בסיפור של ולנטינוס שאנחנו יכולים ללמוד ממנו כגברים הומואים.

זה האתגר שכמעט כל הזוגות שפותחים את הזוגיות נופלים בו. מה אפשר לעשות ואיך ניתן להימנע ממנו?

כששינוי במאזן הכוחות בזוגיות משפיע גם על המיניות, מה עושים עם הפער?

האם אתם בטוחים שהכל בסדר בזוגיות שלכם? אולי יש משהו שנעלם מתחת לפני השטח שאתם לא שמים לב אליו?

למה גברים הומואים נמנעים מלדבר באמת על מיניות? ומה יקרה אם נתחיל לדבר על זה?

מה עושים כשאחד מבני הזוג מקבל תשומת לב רבה, במיוחד במקומות כמו מסיבות, ואילו השני מרגיש שהוא "נעלם" ברקע?

הסתרה בזוגיות פתוחה יכול להפוך לבגידה? איך מוצאים את האיזון בין חופש לשקיפות? טור על גבולות השיתוף ביחסים פתוחים

הישארו מעודכנים והרשמו לניוזלטר

דפוסים רעילים בזוגיות יכולים להותיר אותנו תקועים במעגלים של מתח וחוסר תקשורת. איך אפשר לשבור את המעגל וליצור קשר אמיתי ומיטיב?

האם המיניות שלכם באמת "מתה"? אני עונה לשאלה שנשאלתי על היעדר מיניות בזוגיות ומה ניתן לעשות.