משה ארגמן

איך נשארים קרובים בלי לאבד את עצמנו?

השאלה הזו ליוותה אותי הרבה מאוד זמן. כאדם דתי וגאה, חייתי במשך שנים בתוך מתח בין עולמות שנראו לי סותרים, וניסיתי להבין אם קרבה מחייבת אותי לוותר על חלקים מעצמי כדי להישאר שייך, אהוב ורצוי.

עם הזמן למדתי שלא הפער הוא מה שסוגר עליי, אלא הפחד ממנו. הפחד לאבד את אהוביי. הפחד לערער קשר. הפחד שלא יקבלו אותי. ומתוך הפחד הזה מצאתי את עצמי לא פעם מתכווץ, מתאים את עצמי, נאבק או מנסה לפתור מהר כל מתח ואי נוחות.

היום אני חי אחרת. אני כבר לא מחפש חיים נטולי פערים. אני גם לא מחכה שהכול יסתדר כדי להרגיש חופשי. 

 

את החירות שחיפשתי מצאתי ביכולת לשאת את המתח, לא לפתור אותו.

 

לא מתוך ויתור או פשרה, אלא מתוך האפשרות להישאר נאמן לעצמי, להישאר קרוב לאחר, ולהפסיק לדרוש מהמציאות להיות אחרת כדי שאוכל לחיות אותה במלואה.

זה מסע שאני ממשיך לחיות וללמוד כל הזמן, בזוגיות שלי, במערכות היחסים שלי בקשרים שלי עם העולם ובמפגש עם אנשים שמבקשים לחיות חיים עמוקים וחופשיים יותר.

 

וזה מה שאני עושה היום

אני מלווה אנשים וזוגות המבקשים להבין לעומק את הדינמיקה שנוצרת בתוך הקשרים שלהם, ולפתח אפשרות לקרבה שאינה מבוססת על פחד, שליטה, ריצוי או אשמה.

העבודה שלי עוסקת ביכולת:

• להיות נוכחים בתוך קשר

• לשאת פערים וקונפליקטים מבלי להיות מנוהל על ידם

• להישאר נאמנים לעצמנו בלי למחוק את האחר

• לחיות מתוך חירות ולהישאר במגע עם החיים.

הגישה שלי מושפעת מעולמות המובחנות והראויות ומתוך תפיסה שקשרים הופכים עמוקים, חיים וחופשיים יותר כאשר אנחנו מסכימים לגדול בתוכם.​

​

המרחבים בהם אני פועל​​​

העבודה שלי מתקיימת בכמה מרחבים משלימים: ליווי זוגי, ליווי אישי, שיעורים וקורסים, סדנאות, עבודה עם גברים גאים וליווי לאנשי טיפול. למרות השוני ביניהם, כולם נשענים על אותה שאלה שמעסיקה אותי: איך לחיות מתוך חירות ולהישאר במגע עם החיים.